העיר צור שימשה כמרכז סחר עולמי, שאליו נהרו סוחרים ממדינות רחוקות כדי להחליף סחורות יוקרה ומשאבים חיוניים. המסחר התנהל במערכת כלכלית מפותחת של יבוא ויצוא, שבה מתכות יקרות הוחלפו תמורת מוצרים שונים.
המונח תַּרְשִׁ֥ישׁ מתייחס לאנשי העיר תרשיש [מצודת דוד, שטיינזלץ], או לים עצמו שנקרא בשם זה [רש"י, רד"ק]. הם היו הסֹחַרְתֵּ֖ךְ – סוחרים גדולים ובעלי אוניות שהגיעו אל צור [מלבי"ם]. הגעתם נבעה מֵרֹ֣ב כׇּל־ה֑וֹן, ביטוי שמתפרש בשני אופנים: או משום שהביאו עמם הון וסחורה עשירה אל צור [רד"ק, מצודת דוד], או משום שצור עצמה הייתה כה עשירה ומגוונת, עד שהסוחרים היו בטוחים שימצאו בה את כל מבוקשם [רש"י, שטיינזלץ].
בתמורה לסחורות, אנשי תרשיש שילמו בְּכֶ֤סֶף בַּרְזֶל֙ בְּדִ֣יל וְעוֹפֶ֔רֶת. מתכות אלו, שנחצבו בארצם [מצודת דוד, מלבי"ם], היו חיוניות ונדירות באזור, בפרט הכסף והבדיל שנדרש ליצירת סגסוגות כדוגמת ברונזה [שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, המילים מופיעות ברצף ללא ו"ו החיבור ביניהן, בדומה לאמירת מילים ברצף ללא מילת קישור [רד"ק].
המילה עִזְבוֹנָֽיִךְ זוכה לשני כיווני פירוש עיקריים. הגישה הראשונה מסבירה זאת במונחים מסחריים: מדובר בסחורות יצוא שאנשי תרשיש שילמו תמורתן [שטיינזלץ], או סחורות שהסוחרים הגדולים "עזבו" והניחו בבתי המסחר ובאוצרות של צור [מלבי"ם, רד"ק]. לעומת זאת, גישה שניה רואה במילה זו ביטוי של חוזק ומשענת, שכן המסחר והממון הם הכוח המעמיד את האדם והעוסקים בו על רגליהם [רש"י, מצודת ציון].