שוקי המסחר השוקקים של העולם העתיק התאפיינו בעושר חומרי נדיר ובסחורות יוקרה שנארזו בקפידה. הרוכלים והסוחרים ניהלו רשת ענפה של ייבוא וייצוא, תוך הקפדה על אסתטיקה, פאר ויופי בכל שלב של המסחר.
הפרשנים מסכימים כי המילה בְּמַכְלֻלִים מתארת סחורות ופריטים שהם כלילי שלמות ויופי [מצודות, רד"ק], ובפרט בגדים הדורים ומפוארים [רש"י, שטיינזלץ]. בגדים אלו מפורטים מיד לאחר מכן כגְלוֹמֵי תְּכֵלֶת וְרִקְמָה. יש המפרשים מילה זו מלשון "גלימה", דהיינו בגדים מעוטרים ויוקרתיים העוטפים את כל הגוף [מלבי"ם, רד"ק, שטיינזלץ], ויש המסבירים כי מדובר ביריעות בד יקרות שהיו מקופלות וכרוכות יחד [מצודת ציון].
באשר לביטוי וּבְגִנְזֵי בְּרֹמִים, מתגבשות מתוך המקורות שתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה מתמקדת באריזה, ומסבירה כי מדובר בתיבות וארגזים עשויים עור קשה ומעוטר, שנועדו לגנוז, לאחסן ולשמור על חפצים יקרי ערך [רש"י, מצודות, רד"ק]. הגישה השנייה מתמקדת בתוכן, ונעזרת בשפה הערבית כדי להסביר ש"ברומים" הם למעשה בגדים נאים וחשובים שנגנזו ונשמרו בקפידה [רד"ק, מלבי"ם]. כך או כך, סחורות אלו היו בַּחֲבָלִים חֲבֻשִׁים – התיבות או הבגדים היו קשורים, מהודקים ומתוקנים בחבלים נאים, הן לשם שמירה והן לשם נוי [רש"י, מצודות, רד"ק].
מחלוקת פרשנית מעניינת סובבת סביב המילה וַאֲרֻזִים. קבוצת פרשנים אחת מציעה מבט בלשני ולפיו האות אל"ף מתחלפת באות חי"ת, ולמעשה יש להבין את המילה כ"חרוזים". לפי פירוש זה, הסוחרים הציעו למכירה גם תכשיטי עדי, זהב ומרגליות המושחלים על חוט כענקים לצוואר [מצודות, רד"ק, מנחת שי]. לעומתם, פרשנים אחרים נצמדים למשמעות הקשורה לעץ הארז, ומסבירים כי הארגזים היו נתונים בתוך ארונות ותיבות עץ [רש"י, מלבי"ם], או שפשוט היו ארוזים, קשורים ומאוחסנים היטב [שטיינזלץ]. כל השפע המגוון והארוז בקפידה הזה, הוא שהרכיב את בְּמַרְכֻלְתֵּךְ – סך כל הסחורות, המלאי ואוצרות השוק [מצודת דוד, שטיינזלץ].