המסחר השוקק של העיר צור משך אליו אומות רבות, כאשר כל אומה הביאה לשווקיה העצומים את התוצרת המקומית המאפיינת אותה. האומות יָוָן תֻּבַל וָמֶשֶׁךְ הֵמָּה רֹכְלָיִךְ, כלומר הן שימשו כסוחרים המגיעים לעיר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש המדייקים מתוך המילה "רוכליך" כי מדובר בסוחרים שמכרו את סחורתם ליחידים, או בסוחרים שהתמחו ספציפית במכירת בשמים [מלבי"ם, אברבנאל].
הסחורה שאותה הביאו עמם מורכבת מבְּנֶפֶשׁ אָדָם וּכְלֵי נְחֹשֶׁת. הפרשנים מסכימים כי המונח "נפש אדם" מתייחס לסחר בבני אדם, קרי הבאת עבדים ושפחות למכירה. כל אומה הביאה את המשאבים המצויים בשפע בארצה [רד"ק], כאשר העבדים והבשמים הגיעו מאזור משך ותובל, ואילו כלי הנחושת הובאו מיוון [אברבנאל].
באשר למשמעות המילה מַעֲרָבֵךְ, קיימות שתי גישות פרשניות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה היא פשוט לסחורה; האומות הללו סחרו וביצעו חליפין עם צור, כאשר הן נותנות עבדים וכלי נחושת בתמורה לסחורתה של העיר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון "ערבות". לפי פירוש זה, הסוחרים לקחו מצור סחורות כדי למכור אותן במקומות אחרים, ואת העבדים וכלי הנחושת הם השאירו בעיר כעירבון וכביטחון פיננסי עד שישלמו על המרכולת שלקחו [מלבי"ם].