רשת המסחר הענפה של צור חבקה אומות רחוקות ואיים נידחים, ויצרה זרימה מתמדת של סחורות פאר ומוצרי יוקרה. סוחרים ממקומות מרוחקים שימשו כמתווכים, והביאו אל העיר אוצרות טבע נדירים כתמורה על תוצרתה המקומית.
בפתיחה מוזכרים בְּנֵי דְדָן, עם ששכן בדרום מערב אסיה הקטנה או באי רודוס [ביאור שטיינזלץ]. בני עם זה היו סוחרים אשר הפיצו את תוצרתם של בעלי המלאכה בצור אל איים רבים בסביבה [מלבי"ם]. הביטוי סְחֹרַת יָדֵךְ מתפרש על ידי רוב הפרשנים כסחורה של מקומך, כלומר, איים רבים היו מגיעים לסחור במקומה של העיר צור [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. גישה נוספת מסבירה כי מדובר בסחורה של ממש שנעשתה בידיהם של אומני העיר [מלבי"ם].
בתמורה למסחר זה, הביאו הסוחרים מוצרי יוקרה אקזוטיים: קַרְנוֹת שֵׁן וְהׇבְנִים (המילה וְהׇבְנִים נכתבת במסורת עם אות וי"ו יתרה, "והובנים", אך נקראת בלעדיה [מנחת שי]). הפרשנים מסכימים כי קַרְנוֹת שֵׁן הם שנהב, שיני הפיל, אשר זכו לכינוי זה משום שהן גדולות ודומות בצורתן לקרניים [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המפצלים את המונח לשני פריטים נפרדים ומסבירים כי מדובר בקרני יעלים ובעצמות פיל [רש"י, רד"ק].
לגבי זהות הוְהׇבְנִים, קיימת מחלוקת מעניינת. גישה אחת מזהה אותם כסוג של עץ נדיר ויקר [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. מנגד, מסורת פרשנית אחרת קובעת כי אלו הם טווסים, עופות המתהדרים בנוצות יפות למראה [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. דעה נוספת מעלה אפשרות שמדובר בקרן של חיה מסוימת [מלבי"ם].
את כל השפע הזה הם הֵשִׁיבוּ אֶשְׁכָּרֵךְ. המילה אֶשְׁכָּרֵךְ מתפרשת לרוב כמתנה, מנחה או תשורה המובאת לאות הכנעה והכרת טובה [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. אחרים קושרים את המילה ללשון שכר, ומסבירים כי זהו הרווח והתשלום שקיבלה צור על סחורתה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הפועל הֵשִׁיבוּ אינו מקרי; הוא בא ללמד על תהליך מחזורי, שבו הסוחרים חזרו והביאו את המנחות והתשורות הללו פעמים רבות, פעם אחר פעם [מצודת ציון, רד"ק].