עיר המלוכה הארמית דמשק ניהלה קשרי מסחר ענפים עם צור, והמירה את תוצרתה החקלאית המשובחת בסחורותיה היוקרתיות של העיר. הסחר התבסס על בְּרֹב מַעֲשַׂיִךְ מֵרֹב כׇּל־הוֹן, כלומר דמשק סיפקה את תוצרתה בתמורה למלאכות היקרות והעשירות שיוצרו בצור [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בניגוד לסחורות אחרות שנועדו להפצה הלאה, תושבי צור רכשו את המוצרים הללו מדמשק לשימושם העצמי והאישי, לשתייה ולייצור בגדים [מלבי"ם].
התשלום הדמשקאי הועבר בשני מוצרי יוקרה מרכזיים. הראשון הוא בְּיֵין חֶלְבּוֹן. רוב הפרשנים מסבירים כי חלבון הוא שמו של אזור או עיר סמוך לדמשק, שהיה מפורסם ביינו המשובח והחשוב. עם זאת, יש המפרשים את המילה חלבון לא כשם מקום, אלא כלשון של איכות וטוב, בדומה לביטוי "חלב חיטים" המציין את החלק המשובח ביותר [רש"י]. מבחינת אופיו של היין, מדובר ביין לבן, מתוק ומבושל [רש"י, רד"ק].
המוצר השני הוא וְצֶמֶר צָחַר. המילה צָחַר משמעותה צבע לבן, בדומה לביטוי המקראי "אתונות צחורות" [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. צמר זה הצטיין בניקיונו יוצא הדופן. כדי להפיק צמר צח ונקי כל כך, היו עוטפים את הטלה מיד עם היוולדו בכסות מיוחדת הרכוסה בקרסים, וכך שמרו על הצמר שלו מוגן לחלוטין מפני לכלוך [רש"י, רד"ק].