הנביא ממשיך במשל המדמה את העיר צור לספינת פאר עצומה, ומפרט את חומרי הגלם המשובחים והנדירים שמהם הורכבו חלקיה השונים.
החלק הראשון של הפסוק עוסק במשוטים: אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ. הפרשנים מסכימים כי מִשּׁוֹטָיִךְ הם העצים הארוכים, הרחבים בקצותיהם, שבעזרתם חותרים במים ומנווטים את הספינה. משוטים אלו הוכנו מעצים חזקים שהובאו מאזור הבשן. רוב הפרשנים מזהים את האַלּוֹנִים כעצי סרק מאסיביים (אלון), אם כי יש המזהים אותם כעצי ערמון [רד"ק].
בהמשך הפסוק מתואר חלק נוסף בספינה: קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ־שֵׁן. קיימת מחלוקת למה הכוונה במילה קַרְשֵׁךְ. הגישה המרכזית היא שמדובר בהגה הספינה – הקרש הרחב המותקן באחורי האונייה, שבו אוחז רב החובל כדי לכוון אותה לכל צדדיה [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים זאת כלוחות העץ של הספינה, וליתר דיוק הקרשים שמהם בנו את הסיפון, החדרים או מגדל הפאר שבראש האונייה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. כדי להעניק לספינה מראה יוקרתי, קרשים אלו עוטרו בשֵׁן – שנהב משובח של פילים [מצודת ציון, רד"ק].
סופו של הפסוק, בַּת־אֲשֻׁרִים מֵאִיֵּי כִּתִּיִּם, מציג שתי גישות פרשניות מרכזיות באשר למקור החומרים ואופן עשייתם:
הגישה הראשונה מתייחסת לביטוי בַּת־אֲשֻׁרִים כתיאור של קבוצת אנשים, כלומר עדת בני אשור. לפי פירוש זה, האשורים הם אלו שהביאו את השנהב המובחר מאיי הכִּתִּיִּם (מקום שבו היו מצויים פילים) כדי לפאר בו את הספינה [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם].
הגישה השנייה חולקת ורואה במילים בַּת־אֲשֻׁרִים מושג אחד המתאר סוג של עץ. לפי הבנה זו, מדובר בעץ התאשור. הגה הספינה או לוחותיה היו עשויים מעצי תאשור חזקים שהובאו מאיי הכִּתִּיִּם, ועצים אלו צופו ושובצו במסמרי שנהב לשם נוי וחוזק [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
באשר למילה כִּתִּיִּם, הפרשנים מעירים על פרט דקדוקי: המילה נכתבת במקור באות יו"ד אחת, אך מסורת הקריאה היא בשתי יודי"ן, כדי לציין שייכות וריבוי כנהוג בשמות עמים [רד"ק, מנחת שי].