שברם של מנהיגי העיר, המדומים לספינה טובעת, מעורר הדים עזים וחרדה בסביבתם. לְקוֹל זַעֲקַת חֹבְלָיִךְ, משמעו שמיעת קולם של מנהיגי הספינה ושריה הזועקים בעת בוא השבר [מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק]. זעקה זו גורמת לכך שיִרְעֲשׁוּ, כלומר יחרדו ויזדעזעו [מצודת ציון], המִגְרֹשׁוֹת.
הפרשנים מציגים מספר זוויות להבנת המילה מִגְרֹשׁוֹת והיקף ההרעשה. הגישה המרכזית היא שהכוונה למגרשים, כלומר השטחים הפתוחים או הערים הסמוכות למקום טביעת הספינה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. יש המדייקים כי אלו הבתים הבנויים מחוץ לחומת העיר וקרובים לים, והם נקראים כך משום שהם נראים כמי ש"נגרשו" מתוך העיר [מצודת ציון]. על פי קו חשיבה זה, הכתוב נוקט בלשון הפלגה והגזמה, כדי לתאר כיצד מגרשיה של צור הנמצאים על היבשה יזדעזעו מעוצמת המשבר המתרחש בלב ים [רד"ק].
לצד זאת, יש המרחיבים את משמעות המושג מעבר ליבשה הסמוכה: יש המפרשים את המגרשות כחופי הים עצמם, ללמד שזעקת העיר תישמע בכל מקום [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הרואים בכך דימוי ימי רחב יותר לכל שאר האוניות והאיים שבים, המקיפים את האונייה האדירה של צור ומשמשים לה כעין מגרש ופרבר [מלבי"ם].