יחזקאל, פרק כ״ז, פסוק ל״ו

חורבנה המוחלט והפתאומי של צור מכה בתדהמה את העולם ומביא לקצה את המעצמה הכלכלית ששלטה בימים. סֹחֲרִים בָּעַמִּים, סוחרי האומות השונות שפעלו ביבשה, שָׁרְקוּ עָלָיִךְ בכיווץ שפתיים מתוך השתוממות על קריסת העיר, וכן מתוך צער וכעס על אובדן המסחר. קורות העיר, שהיו בעבר סמל לעושר וביטחון, הפכו לבַּלָּהוֹת הָיִית, סיוט מלא בהלה, או לחלופין למעין רוח בלהה שקיימת כעת רק בדמיון. צור נעלמה כליל כאילו הייתה רוח שפרשה כנף וחלפה מן העולם, וְאֵינֵךְ עַד־עוֹלָם, שכן כל נכסיה ירדו לטמיון והיא לא תשוב לעולם לקדמותה.