קרה לכם פעם שהצלחתם במשהו בצורה יוצאת דופן, ופתאום הרגשתם שאתם פשוט הכי טובים והתחלתם להשוויץ בזה בפני כולם? הנבואה שלנו פונה לעיר שנקראת צור, עיר נמל עשירה ומלאה בחיים. ה' מתאר את העיר ואת מקור הכוח שלה וקורא לה הַיּוֹשֶׁבֶת עַל מְבוֹאֹת יָם. צור הייתה ממוקמת במקום כל כך נוח על החוף, שספינות היו יכולות לשוט ולהגיע ממש עד לחומות ולשערים שלה. בזכות המיקום המצוין הזה, צור הפכה להיות רֹכֶלֶת הָעַמִּים אֶל אִיִּים רַבִּים. היא הייתה סוחרת גדולה שקנתה סחורות מכל הספינות שהגיעו אליה, ומכרה אותן הלאה לארצות רחוקות.
העושר הגדול וההצלחה גרמו לתושבי צור להתמלא בגאווה, והעיר הכריזה על עצמה: אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי. המילה כְּלִילַת באה מהמילה "כל", כלומר העיר התפארה שיש בה את כל היופי והטוב שבעולם, ושהיא פשוט מושלמת. התואר המיוחד הזה היה שייך עד אז לירושלים, אבל היה הבדל אחד ברור: בעוד שעל ירושלים כל העולם העיד שהיא יפה, צור פשוט השוויצה והעידה כך על עצמה. ה' מסביר לצור שהגאווה השקרית הזאת והמחשבה שהיא הצליחה רק בזכות עצמה, יובילו בסוף לנפילה שלה. הנביא מדמה את העיר הגאוותנית הזו לספינה מפוארת ומשוכללת, שבסופו של דבר תטבע בלב הים.