עצמו את העיניים ונסו לדמיין את העיר הכי יפה ועשירה בעולם, כזאת שסוחרים מכל הארצות מגיעים אליה מרחוק. ה׳ מבקש מהנביא לשיר שיר עצוב, קינה, על העיר צור שעתידה להיהרס. כדי שנבין כמה עצוב יהיה החורבן שלה, הנביא מתאר קודם כל את הגדולה והפאר שלה. צור נבנתה ממש על קצה הים, מוקפת במים מכל עבר. היא נקראה רוכלת העמים משום שהייתה מרכז מסחר עולמי שכולם באו אליו. העיר כל כך התגאתה בעצמה עד שאמרה אני כלילת יופי, כלומר, היופי שלי מושלם לגמרי, והבנאים שלה דאגו שגלי הים לא יהרסו את היופי הזה.
כדי להמחיש את העוצמה שלה, הנביא מדמה את העיר לספינת פאר ענקית שבנויה מהחומרים הכי טובים שיש. לוחות העץ של הספינה, שנקראים לחותים, נבנו מעצי ברוש והונחו בשתי שכבות כדי לחזק אותה. התורן, שהוא העמוד הגבוה שעליו תולים את המפרש, נעשה מעץ ארז משובח מלבנון. כדי להשיט את הספינה השתמשו במשוטיך, משוטים ארוכים שהוכנו מעצי אלון קשים וחזקים. בחלקה האחורי של הספינה עמד הקרשך, לוח חזק ששימש כהגה כדי לכוון את הספינה. כדי לפאר ולכבד את הספינה, ההגה הזה לא היה עשוי מסתם עץ, אלא משנהב של שן פיל יוקרתי שהובא מאיים רחוקים.