מנהג אבלות כבד מלווה את מפלת העיר, כאשר אדם אחד פותח ונושא קִינָה, והשומעים עונים אחריו בקולות יללה ובכי מר המכונים בְּנִיהֶם. כך וְנָשְׂאוּ אֵלַיִךְ את קולם וְקוֹנְנוּ עָלָיִךְ, כשבמוקד הבכי עומדת הזעקה מִי כְצוֹר, המבטאת את הניגוד שבין תפארת העיר ושלוותה בעבר לבין חורבנה ואובדנה כעת בְּתוֹךְ הַיָּם. המקוננים זועקים כי אין עיר שניתן להשוות אליה ולראותה כְּדֻמָה לה, בין אם בימי גדולתה ובין אם בשעת מפלתה, כשהיא נכרתת והופכת דמומה כשאול. ביטוי זה אף משמש כסמל לנבואת חורבן, על שם אחד מראשי אדום.
יחזקאל, פרק כ״ז, פסוק ל״ב
וְנָשְׂא֨וּ אֵלַ֤יִךְ בְּנִיהֶם֙ קִינָ֔ה וְקוֹנְנ֖וּ עָלָ֑יִךְ מִ֣י כְצ֔וֹר כְּדֻמָ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.