קרה לכם פעם ששמעתם על משהו מבהיל, שמיד גרם לכם לרצות לעזוב הכל וללכת למקום בטוח? הנביא מתאר משל על ספינה ענקית וחשובה שטובעת. האסון הזה גורם להלם גדול, וכל האנשים שעובדים בים ממהרים לעזוב את העבודה שלהם. יש ביניהם סדר ברור: תפשׂי משוט הם האנשים שמחזיקים את עצי החתירה הארוכים ומשיטים את הסירות הקטנות. המלחים הם העובדים שאחראים על הספינות הבינוניות, ואילו חבלי הים הם רבי החובלים שמנהיגים את הספינות הגדולות ביותר. ברגע שנודע להם על האסון, כולם נוטשים את כלי השייט שלהם. נאמר עליהם כי הם אל הארץ יעמדו, כלומר הם יוצאים מהמים ונעמדים על היבשה, כי כאן המילה "אל" פירושה "על". ולמה הם בורחים אל היבשה? מתוך פחד גדול. הם פשוט חוששים להמשיך להפליג, שמא יקרה גם להם אסון דומה לזה שקרה לאותה ספינה גדולה.
יחזקאל, פרק כ״ז, פסוק כ״ט
וְֽיָרְד֞וּ מֵאֳנִיּֽוֹתֵיהֶ֗ם כֹּ֚ל תֹּפְשֵׂ֣י מָשׁ֔וֹט מַלָּחִ֕ים כֹּ֖ל חֹבְלֵ֣י הַיָּ֑ם אֶל־הָאָ֖רֶץ יַעֲמֹֽדוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.