יחזקאל, פרק כ״ז, פסוק ל״א

שאלתם את עצמכם פעם איך אנשים מגיבים כשהם מאבדים בבת אחת את כל מה שעבדו עליו? כשעיר המסחר הגדולה צור נחרבת, התגובה של האנשים קשה מאוד ומלאה באבל. באותה תקופה, כשאנשים היו עצובים כל כך, הם וְהִקְרִיחוּ קָרְחָה, כלומר מרוב צער הם היו מורטים את שערות ראשם כמנהג אבלות שהיה מקובל אז. הם גם וְחָגְרוּ שַׂקִּים, לבשו בגדים פשוטים וגסים שעשויים משק, וכן וּבָכוּ אֵלַיִךְ בְּמַר־נֶפֶשׁ מִסְפֵּד מָר, בכו מתוך כאב פנימי עמוק והספידו את העיר במרירות רבה. העצב העצום הזה לא נובע רק מהאובדן של חיי אדם. העיר צור הייתה מרכז חשוב מאוד שחיבר בין המון אנשים, ורבים בוכים גם על כך שאיבדו את מקור הפרנסה שלהם, את הכסף ואת הסחורות הרבות שהיו להם.