יחזקאל, פרק כ״ז, פסוק י״ז

תושבי יְהוּדָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה רֹכְלָיִךְ, שכן הם סחרו עם העיר צור ולקחו את סחורותיה למכירה בעריהם. בתמורה לסחורות אלו הם סיפקו לצור ממיטב התוצרת החקלאית המקומית, ובראשה בְּחִטֵּי מִנִּית, שהן חיטים מובחרות מאזור בשם זה, או חיטים גדולות ויפות שנמכרו בספירה פרטנית. מוצר נוסף שהובא למסחר הוא וּפַנַּג, המזוהה לרוב כבושם האפרסמון היוקרתי מאזור יריחו, אף שיש הסבורים כי זהו שם של מקום, מעדן או ירקות קלויים. בנוסף סופקו וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי, שהוא שרף אילנות מהגלעד ששימש כבושם וכתרופה, זיהוי שהוביל חלק מהמפרשים לחפש משמעות אחרת לפנג כדי להימנע מכפילות של סוגי בשמים. את כלל התוצרת הזו הם נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ, כלומר מסרו לחנויותיה של צור כתמורה וכעירבון במסחר עימה.