התגובה לגורלה המר של העיר מלווה בביטויי אבל וצער עזים. המקוננים וְהִשְׁמִיעוּ עָלַיִךְ בְּקוֹלָם וְיִזְעֲקוּ מָרָה, כלומר ישמיעו בקול רם קינה וזעקה מרה על החורבן. כדי לבטא את כאבם הם נוקטים במנהגי האבלות הפיזיים שהיו מקובלים באותם ימים, כאשר וְיַעֲלוּ עָפָר עַל־רָאשֵׁיהֶם וכן בָּאֵפֶר יִתְפַּלָּשׁוּ, שמשמעותו התגלגלות והתכסות מוחלטת באפר. פעולות אלו ממחישות את עומק השבר, שכן המקוננים יורדים מכיסאותיהם המכובדים ויושבים באפר לאות אבל.
יחזקאל, פרק כ״ז, פסוק ל׳
וְהִשְׁמִ֤יעוּ עָלַ֙יִךְ֙ בְּקוֹלָ֔ם וְיִזְעֲק֖וּ מָרָ֑ה וְיַעֲל֤וּ עָפָר֙ עַל־רָ֣אשֵׁיהֶ֔ם בָּאֵ֖פֶר יִתְפַּלָּֽשׁוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.