יחזקאל, פרק ל״ג, פסוק א׳

קרה לכם פעם שניסיתם להזהיר מישהו מפני טעות שהוא עומד לעשות, והוא פשוט לא הקשיב לכם? זה בדיוק מה שהרגיש הנביא יחזקאל. ה' מדבר איתו ברגע מאוד מותח, ממש ערב לפני שמגיע אדם מירושלים ומבשר בשורה קשה על כך שהעיר חרבה. ה' יודע שיחזקאל עלול להיות מאוד עצוב ומיואש, ולחשוב שכל האזהרות שלו היו לחינם. לכן, ה' מקדים תרופה למכה ומרגיע אותו בעזרת דוגמה. ה' מסביר ליחזקאל שהוא כמו צופה, שומר שעומד על מגדל. כשהשומר רואה חרב, כלומר סכנה שמתקרבת, התפקיד שלו הוא רק לצעוק ולהזהיר את כולם. ה' אומר ליחזקאל שגם הוא היה הצופה הרוחני של העם. התפקיד שלו היה להזהיר אותם, ואת זה הוא עשה בצורה הטובה ביותר. בגלל שהוא הזהיר, הוא עשה את שלו, והאחריות היא על העם שבחר לא להקשיב. ה' מזכיר ליחזקאל שהוא לא רוצה שאנשים ייענשו, אלא רק שיתקנו את המעשים שלהם ויחזרו בתשובה. השיחה הזו נותנת ליחזקאל כוח להמשיך בתפקיד החשוב שלו. עכשיו הוא יהיה מוכן לדבר עם האנשים שנשארו בארץ ישראל וחשבו שהכל מגיע להם למרות שהתנהגו לא יפה, וגם עם האנשים שכבר גלו לבבל והתייחסו לדברי הנביא כמו אל משהו מצחיק במקום לקחת אותם ברצינות.