יחזקאל, פרק ל״ג, פסוק ל״ב

יצא לכם פעם לשבת ולהקשיב לזמר או לנגן ממש מוכשר, ופשוט ליהנות מהמנגינה בלי לחשוב יותר מדי? תארו לעצמכם שככה בדיוק העם התייחס אל הנביא. כשהנביא דיבר אליהם והעביר להם מסרים חשובים מאת ה', הם לא ראו בדברים שלו תוכחה או משהו שהם חייבים לקיים. במקום זאת, הם התייחסו אליו כְּשִׁיר עֲגָבִים, כלומר כמו אל שיר יפה ונעים שמנגנים בכלי נגינה. הם הקשיבו לו כאילו הוא אמן שהוא יְפֵה קוֹל וּמֵטִב נַגֵּן, אדם שיש לו קול ערב ויודע לנגן היטב. העם נהנה מהשפה היפה והפיוטית של הנביא ומאיך שהדברים שלו נשמעו, ממש כמו מופע מהנה שמושך את הלב. בגלל שהם התייחסו אליו רק כאל חוויה נעימה לאוזן ולא כאל ציווי שצריך לקחת ברצינות, קרה מצב של וְשָׁמְעוּ אֶת־דְּבָרֶיךָ וְעֹשִׂים אֵינָם אוֹתָם. הם אמנם שמעו את המילים, אבל פשוט לא עשו את מה שהנביא אמר להם לעשות.