חזון העתיד מציג מהפכה של ממש באופן שבו תחולק ארץ ישראל, חלוקה השונה בתכלית מזו ההיסטורית. התוכנית החדשה מושתתת על שוויון מוחלט בין השבטים ועל הברית הקדומה שנכרתה עם האבות.
המילים אִ֣ישׁ כְּאָחִ֔יו מלמדות כי לעתיד לבוא יקבלו כל השבטים חלקים שווים בגודלם. הפרשנים מסכימים כי חלוקה זו עומדת בניגוד מוחלט לחלוקת הארץ בימי יהושע בן נון, אז חולקה הנחלה לכל שבט באופן יחסי לגודל האוכלוסייה שלו. במקום נחלות בעלות צורה אקראית, הארץ תחולק מחדש כמעין שורות של כרם – רצועות ישרות ושוויוניות הנמתחות מן הגבול המזרחי ועד לים התיכון במערב, כאשר כל רצועה שייכת לשבט אחד בלבד [רש"י, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. גישה ייחודית מוסיפה כי בעוד שרוחב הרצועות יהיה שווה ומוגדר, אורכן ממזרח למערב יהיה חסר גבולות, כך שכל שבט שיתרבה יוכל להאריך ולהרחיב את נחלתו בהתאם [מלבי"ם].
הסיבה לשינוי הדרמטי בשיטת החלוקה נובעת מהתחשבות בעתיד הרחוק הכולל את תחיית המתים. החלוקה ההיסטורית לפי מספר האנשים הייתה הוראת שעה זמנית בלבד. לעתיד לבוא, שבט שמונה כיום מעט אנשים עשוי לגדול לפתע בממדים עצומים כאשר יקומו מתיו לתחייה. לכן, נקבע מראש שוויון מוחלט כדי למנוע מצב שבו לא תהיה לשבט מסוים די אדמה להכיל את כל בניו [אברבנאל].
הביטוי אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי מתאר הרמת יד לשם שבועה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אזכור השבועה לאבות נועד למנוע תרעומת מצד שבטים שנחלתם תקטן לעומת העבר. ה' מבהיר כי השבועה לתת את הארץ לא ניתנה ליוצאי מצרים שקיבלו את החלוקה הראשונה, אלא לאבות האומה. מכיוון שלכל השבטים ישנו יחס זהה ושווה לאברהם, יצחק ויעקב, כולם זכאים לנחלה שווה מכוח אותה זכות אבות [מצודת דוד, אברבנאל], ובפרט לאור ההבטחה ליעקב לנחלה חסרת גבולות [מלבי"ם].
לסיכום עניין זה, המילה וְנָפְלָה משמשת כביטוי המציין קבלת ירושה וחלוקת נחלות בגורל [מצודת דוד, מצודת ציון].