הנביא נלקח לסיור מודרך סביב מתחם המקדש, כדי לחזות מקרוב בנביעת המים הפלאית היוצאת משטח הר הבית. המסלול מתחיל כאשר המדריך מוציא את הנביא מן העזרה, היא החצר הפנימית של המקדש, דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה. הסיבה להקפה זו, כפי שמסביר המלבי"ם, היא ששערי המזרח של החצר הפנימית והחיצונית היו סגורים, ולכן התעורר צורך לעקוף את המבנה דרך צפון.
לאחר היציאה, וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ, כלומר המדריך מקיף עם הנביא את חומת העזרה הפנימית מבחוץ [רש"י ומצודת דוד], עד שהם מגיעים אֶל שַׁעַר הַחוּץ דֶּרֶךְ הַפּוֹנֶה קָדִים, אל השער החיצוני הפונה מזרחה, שהוא השער המזרחי של הר הבית [רד"ק].
בהגיעם לשם, מתגלה לעיני הנביא מחזה מיוחד: וְהִנֵּה מַיִם מְפַכִּים. הפרשנים מציגים שתי גישות משלימות להבנת פועל זה. גישה אחת מפרשת את המילה בפשטות כמים שיוצאים ופורצים החוצה [רד"ק ושטיינזלץ]. לעומת זאת, רוב הפרשנים קושרים את המילה לשם העצם "פך", ומסבירים שהמים נמשכו ויצאו מתוך מקור שהיה פתוח במידה צרה, כרוחב פיו של פך מים או שמן [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד ומלבי"ם].
זרימת המים מגיעה מִן הַכָּתֵף הַיְמָנִית, כלומר מן הצד הדרומי של שער הר הבית [רד"ק ומצודת דוד].