נבואת יחזקאל עוברת כעת מתיאור אופן הנחלה אל שרטוט מדויק של מפת גבולותיה העתידיים של הארץ. תחילת התוויית הגבולות מתמקדת בקו הצפוני, תוך ציון נקודות ציון גיאוגרפיות ברורות.
הכרזת הפסוק וְזֶה גְּבוּל הָאָרֶץ באה לתחום את מחוזות ארץ ישראל, כאשר מבחינה לשונית הצירוף הַדֶּרֶךְ חֶתְלֹן מנוסח כסמיכות, בדומה לביטוי "הארץ כנען" [רד"ק]. התוויית הקו לִפְאַת צָפוֹנָה, כלומר קצה הגבול הצפוני, מתחילה במערב מִן הַיָּם הַגָּדוֹל, הלא הוא הים התיכון. משם נמתח הגבול מזרחה אל דרך העוברת במקום הנקרא חתלון, ככל הנראה באזור סוריה הצפונית, ונמשך משם לְבוֹא צְדָֽדָה, כלומר בואכה העיר צדדה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
סביב מהותם של גבולות אלו מתקיימת מחלוקת עקרונית בין הפרשנים, הנסובה על השאלה האם מדובר בגבולות ההיסטוריים המוכרים או במציאות גיאוגרפית חדשה. הגישה המרכזית בקרב חלק מהפרשנים [רש"י, מצודת דוד] היא שפסוקים אלו חוזרים למעשה על גבולות הארץ המוכרים מן התורה בפרשת מסעי. לפי תפיסה זו, הנביא משרטט את גבולות ארץ ישראל המערבית בלבד, ומוציא מכלל זה את עבר הירדן המזרחי.
מנגד, מוצגת תפיסה שונה לחלוטין הגורסת כי מדובר בהתרחבות עצומה של גבולות הארץ לעתיד לבוא [מלבי"ם, אברבנאל]. לפי גישה זו, לא ייתכן שיחזקאל חוזר על הגבולות הישנים, שכן הדבר אינו מחדש דבר ואף סותר נבואות אחרות המבטיחות את הרחבת הארץ וקבלת נחלה גם בעבר הירדן המזרחי. לכן, הפירוש המרחיב קובע כי לעתיד לבוא ישתנה שטח הארץ ללא הכר ויתפשט לכל הכיוונים. הקו הצפוני המתואר כאן לא יחפוף את הגבול ההיסטורי, אלא יצפין הרבה מעבר לו ויכלול בתוכו ערים כמו צור, צידון ודמשק. לאור זאת, מקומות כמו חתלון, שבעבר היו מחוץ לתחומי הארץ, ייכנסו כעת אל תוך הגבולות החדשים והמורחבים של ארץ ישראל.