הנביא ממשיך במסעו לאורך פלג המים, ונוכח לראות כיצד המים הולכים ומעמיקים בהדרגה עם כל מרחק שנמדד.
וַיָּמָד אֶלֶף - נמדד מרחק של אלף אמה נוספות לאורך אפיק הנחל, והנביא הועבר בתוך המים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מַיִם בִּרְכָּיִם - המים העמיקו וכיסו את הרגליים עד לגובה הברכיים [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. מבחינה לשונית, הצירוף "מים ברכים" מופיע בצורת סמיכות, אף על פי שהמילה "מים" שומרת על אות מ"ם הרבים בסופה, תופעה דקדוקית ייחודית הקיימת במספר מקומות במקרא [רד"ק].
וַיָּמָד אֶלֶף - לאחר מכן נמדד מרחק של אלף אמה שלישיות [מלבי"ם], והמים המשיכו לגאות עד שהפכו למֵי מָתְנָיִם - מים המגיעים לגובה החלציים והמותניים [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
שלב זה שבו המים מגיעים למותניים מהווה נקודת מפנה במסע. מנקודה זו ואילך הנחל הופך לעמוק ובלתי עביר, ולכן הנביא יצא מן המים ועמד על שפת הנהר היבשה כדי למדוד את האלף הבא. מתוך תיאור זה נלמדת הלכה מעשית ולפיה אסור לאדם להיכנס למים שעומקם עולה על גובה המותניים, מחשש שזרם המים ישטוף אותו ויסכן את חייו [רש"י].