חזון נבואי זה מתאר מהפך עצום, שבו אזור ים המלח השומם מתעורר לחיים והופך למקור מים שוקקים. המרחב היבש והצחיח מתמלא בחיים עשירים, ומושך אליו המונים שימצאו בו את פרנסתם.
לגבי המילים הכתובות יעמדו ועמדו, הפרשנים מציינים כי המילה נכתבת "יעמדו" אך מסורת הקריאה היא "עמדו" [רד"ק, מנחת שי]. הנחל החדש שייווצר יהיה כה גדול ומוכן, עד שדַּוָּגִים – ציידי דגים – יעמדו על גדותיו [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המרחב הגיאוגרפי שמֵעֵין גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם ישמש כמִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים, כלומר אזור המיועד לפרישת רשתות ומכמורות דיג [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], במטרה לייבשן מול קרני השמש [מצודת דוד].
באשר למילה לְמִינָהֿ, הפרשנים עומדים על תופעה דקדוקית: האות ה"א בסוף המילה היא רפה וחסרת דגש (מפיק) כפי שהיה מצופה, אך משמעותה נותרת ברורה [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מנחת שי]. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לריבוי עצום ומגוון של מיני דגים, שיהיו גדולים ורבים כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל – הים התיכון, מה שמעיד על כך שים המלח יהפוך לחי ושוקק [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
רובד פרשני נוסף וסמלי מציע התבוננות רוחנית על תיאור הדיג [מלבי"ם]. לפי גישה זו, הדייגים הם למעשה נביאים ומורים רוחניים, אשר "צדים" נפשות שקועות במדרגה נחותה ובהמית, ומעלים אותן למדרגה של אדם משכיל ויודע. המקומות "עין גדי" ו"עין עגלים" מייצגים מרחבים שבעבר היו שטופים בעבודה זרה – סגידה למזלות הגדי והשור (עגל) מתוך אמונה שעיניהם משגיחות על הארץ. אותם מקומות ממש יהפכו למוקדים של משיכת נפשות לאמונה, לקדושה ולדעת ה'. הדגים הרבים מכל המינים מסמלים בני אדם מכל אומה, לשון ומעמד, שייאספו בהמוניהם לחסות בצל האמונה.