הציווי על חלוקת הארץ מהווה את שלב המעבר לחלוקת הנחלות העתידית. המילה וְחִלַּקְתֶּם מורה על כך שיש לחלק את הארץ לחלקים שווים לחלוטין, בהתאם למספר השבטים [מצודת דוד].
מבחינה מעשית, חלוקה זו מתבצעת כך שהארץ תחולק תחילה לשלוש עשרה רצועות. מתוכן, שתים עשרה רצועות יוקצו לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כלומר עבור שנים עשר השבטים עצמם. הרצועה השלוש עשרה מיועדת לתרומת הקודש עבור הנשיא, הכוהנים והלויים, ולכן היא מחולקת באופן שונה ואינה נכללת בנחלות הניתנות לשבטים [מלבי"ם].