נבואת יחזקאל מציגה חזון פלאי על אודות נחל שמימיו נובעים מבית המקדש ומעניקים תכונות על־טבעיות לסביבתם. על שפת הנחל יצמחו כָּל עֵץ מַאֲכָל, כלומר מגוון של כל סוגי עצי הפרי שבעולם, ללא אילני סרק שאין בהם תועלת [רד"ק, אברבנאל].
הפרשנים מסכימים כי מדובר במציאות ניסית שבה העצים לא יהיו כפופים לחוקי הטבע הרגילים. לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ, עלי העצים לא יכמשו וייבשו לא בימות החמה ולא בימות הגשמים [רד"ק, מצודת ציון], וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ, הפרי לעולם לא יכלה וייגמר, שכן מיד כאשר ייתלשו הפירות שהבשילו, יגדלו תחתיהם פירות חדשים [מצודת דוד]. יתרה מזו, העצים יפעלו במחזוריות מהירה, וכל עץ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר – יוציא פירות ביכורים ויבשיל אותם מחדש מדי חודש בחודשו [רש"י, שטיינזלץ]. הסיבה לכל הפלא הזה טמונה במקור המים: כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים, קדושת המקדש היא שמאצילה על המים את כוחם העל־טבעי [מצודת דוד, שטיינזלץ].
תנובת העצים תתחלק לשני שימושים עיקריים: וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל, הפירות יהיו ערבים וטובים לאכילה, וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה, עלי העצים ישמשו לרפואה. די יהיה להניח את העלים על כל מכה או שבר כדי להירפא לחלוטין [רד"ק, מצודת דוד]. בנוסף, חז"ל דרשו כי לעלים תהיה סגולה פלאית לרפא אילמים ולפתוח את פיהם, וכן לרפא נשים עקרות [רש"י, רד"ק].
לצד הפירוש המילולי, ישנם פרשנים הרואים בפסוק משל רוחני עמוק למצבם של בני האדם לעתיד לבוא. הגישה המרכזית בקרב פרשנים אלו היא שהעצים הצומחים מִזֶּה וּמִזֶּה מסמלים את עם ישראל ואת אומות העולם גם יחד [אברבנאל]. העץ נושא הפרי מסמל את האדם שיזכה לאריכות ימים ולהצלחה, בעוד העלים מסמלים את העושר והקניינים החומריים השומרים עליו. בניגוד לטבע הרגיל שבו עושר עלול להרחיק את האדם מדרך הישר, לעתיד לבוא העלים יהיו "לתרופה" – העושר החומרי יהווה עזר להשגת שלמות רוחנית ולעבודת ה' [מלבי"ם]. המים היוצאים מן המקדש מסמלים את התורה, האמונות האמיתיות וההשגחה הישירה של ה', אשר בזכותם יזכו בני האדם לשפע מתחדש, לברכה ולבריאות איתנה [אברבנאל, מלבי"ם].