גבולה המערבי של ארץ ישראל מתואר כקו ברור ומוחלט, הנשען על הים התיכון ונמתח בין נקודות ציון גיאוגרפיות מדרום לצפון.
המונח וּפְאַת יָם מתייחס לצד המערבי של הארץ, כאשר הַיָּם הַגָּדוֹל מהווה את גבולה, ושטח הים עצמו נחשב לחלק מארץ ישראל [מצודת דוד]. תיאור התוויית הקו מתחיל במילה מִגְּבוּל, שמשמעותה היא מנקודת הסיום של הגבול הדרומי, המזוהה עם נחל מצרים [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנקודה דרומית-מערבית זו, הגבול נמשך צפונה לאורך הים.
הקו המערבי נמתח עַד נֹכַח לְבוֹא חֲמָת. משמעות המילה נֹכַח היא מול או נגד [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. היעד שאליו מגיע הגבול הוא הפינה הצפונית-מערבית של הארץ, המזוהה עם הר ההר. הר זה ניצב מול הדרך המובילה לעיר חמת, בהתאמה לגבולות הארץ כפי שהם מתוארים בתורה [רש"י, מצודת דוד]. אורך זה, מן הגבול הדרומי ועד מול חמת, מגדיר למעשה את רוחבו של גבול הים [רד"ק].
הפסוק נחתם במילים זֹאת פְּאַת יָם, לסיכום תיאור הצד המערבי. השימוש במילה "זאת" ולא בביטוי "ואת" (כפי שמופיע בתיאור הגבול המזרחי), נועד ללמד על אופיו הגיאוגרפי של גבול זה: בעוד שאת הגבול המזרחי ניתן להרחיב, הגבול המערבי הוא סופי, שכן הים תמיד יישאר גבולה הטבעי של הארץ ולא ניתן להרחיב את השטח מעבר אליו [מלבי"ם].