הפסוק מפרט את התוואי העתידי של גבולות ארץ ישראל, תוך ציון תחנות ציון גיאוגרפיות ויחסן זו לזו.
הגבול עובר תחילה בחֲמָת. הפרשנים [רד"ק, מצודת דוד] מדגישים כי אין מדובר בעיר חמת המוכרת מן התורה, אלא בעיר אחרת גדולה בהרבה, שלעתיד לבוא תיכלל בתוך גבולות ארץ ישראל. משם ממשיך התוואי אל בֵּרוֹתָה וסִבְרַיִם. המילים אֲשֶׁר בֵּין־גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וּבֵין גְּבוּל חֲמָת באות לתאר את מיקומם של מקומות אלו, הניצבים בתווך שבין גבול דמשק הנמצאת במזרח לבין גבול חמת שבמערב [מצודת דוד], או מתייחסות ספציפית למיקומה של סברים [ביאור שטיינזלץ].
באשר לגְּבוּל דַּמֶּשֶׂק, היא ממוקמת במזרח וסמוכה לזווית הגבול [רש"י]. לעתיד לבוא, דמשק עצמה תיחשב כחלק מגבולות ארץ ישראל [רד"ק, מצודת דוד].
מדמשק ממשיך הגבול והולך מזרחה אל חָצֵר הַתִּיכוֹן [ביאור שטיינזלץ]. זהו שמו של מקום מסוים, שתרגום יונתן מזהה אותו כ"בריכת עגבאי" (או "עגיבה") [רש"י, רד"ק]. חצר התיכון ממוקמת אֲשֶׁר אֶל־גְּבוּל חַוְרָן, כלומר סמוך לגבול חבל חורן שמעבר לגולן, מדרום לו. בניגוד לדמשק וחמת, חבל חורן עצמו יישאר מחוץ לגבולות ארץ ישראל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].