תיחום גבולותיה העתידיים של הארץ מציב את נהר הירדן כחוט השדרה הגיאוגרפי המפריד בין נחלת הפנים לסביבתה. קביעת קו הגזר המזרחי מעוררת דיון עמוק באשר למעמדו של עבר הירדן המזרחי בחזון העתידי.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי וּפְאַת קָדִים, הגבול המזרחי של הארץ, אינו כולל את עבר הירדן המזרחי, בדומה לגבולות הארץ המופיעים בתורה בספר במדבר. על פי תפיסה זו, הַיַּרְדֵּן משמש כקו גבול מובהק המפריד בין חורן והגלעד שנמצאים מחוץ לגבול, לבין דמשק ואֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – שהיא עבר הירדן המערבי – הנמצאות בתוכו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. מנגד, יש המעלים אפשרות כי בחזון יחזקאל לעתיד לבוא, עבר הירדן המזרחי דווקא כן נכלל בתוך תחומי הארץ [ביאור שטיינזלץ].
התוואי המזרחי נמשך מן הצפון ועד עַל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, כלומר עד הים [מצודת ציון]. הגישה המקובלת מזהה ים זה כים המלח, הממוקם בקרן הדרומית-מזרחית של הארץ [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם], אם כי ישנה דעה כי ייתכן שמדובר בים כנרת, שכן שניהם ימים מזרחיים [רד"ק].
המילה תָּמֹדּוּ מבטאת ציווי לעם ישראל למדוד ולקבוע את אורך הגבול המזרחי הזה [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפסוק נחתם במילים וְאֵת פְּאַת קָדִימָה, כמעין משפט סיכום המכריז: הרי לכם גבול פאת המזרח [רש"י, מצודת דוד].
לצד התיאור הגיאוגרפי המדויק, ישנה גישה פרשנית הרואה בגבול המזרחי העתידי מרחב גמיש ומתפתח. לפי תפיסה זו, בעוד שרוחב נחלת השבטים יהיה מדוד וקבוע, אורכה של הנחלה לכיוון מזרח יהיה חסר גבולות מוגדרים. ככל שירבה השבט, כך יוכלו בניו להמשיך ולמשוך את גבולם הלאה אל עבר המזרח, ללא מצרים [מלבי"ם].