יצא לכם פעם לנסות להזהיר מישהו מפני סכנה גדולה שהוא בכלל לא שם לב אליה? זה בדיוק מה שעושים האויבים של יהודה. הם שולחים מכתב למלך פרס כדי להפחיד אותו, ובכוונה לא מזכירים את בניית בית המקדש, כי מקדש לא מפריע לאף מלך. במקום זה, הם מנסים להראות לו שיש כאן סכנה גדולה לממלכה שלו.
הם פותחים את המכתב וכותבים מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָה לְמַלְכָּא, כלומר אנחנו מודיעים למלך. הם מדגישים שהם אלה שמודיעים לו, כי הם חושפים בפניו סכנה נסתרת שהוא לא יכול היה לגלות בעצמו. הם מזהירים אותו דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִשְׁתַּכְלְלוּן, שאם העיר הזאת תיבנה והחומות שלה יושלמו, זה יהיה מסוכן מאוד. חומות חזקות נותנות לעיר הגנה, ויכולות לתת לתושבים כוח למרוד במלך.
האויבים ממשיכים ומסבירים שלָקֳבֵל דְּנָה, בגלל זה, חֲלָק בַּעֲבַר נַהֲרָא לָא אִיתַי לָךְ. המשמעות היא שלא יישאר למלך שום שטח או שלטון באזור שנקרא עבר הנהר, שהוא ארץ ישראל והסביבה. איך המלך יאבד את כל השטח העצום הזה? האויבים טוענים שברגע שירושלים תהיה מוגנת בחומות, היהודים יפסיקו להקשיב למלך, ומיד כל שאר העמים באזור יראו אותם, ילמדו מהם, וימרדו גם הם. כך, בגלל עיר אחת, המלך יפסיד את השליטה על כל האזור כולו.