יצא לכם פעם לעבוד קשה על יצירה חשובה, ופתאום מישהו אמר לכם לעצור הכול באמצע? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל כשחזרו לארץ והתחילו לבנות מחדש את ירושלים. המלך שלח פקודה דרמטית לעצור מיד את כל עבודות הבנייה. אבל למה ה' הסכים שזה יקרה? הפירוש מסביר שהגזירה הקשה הזו הגיעה מפני שבאותו הזמן בני ישראל קצת התעצלו וזלזלו בקיום המצוות.
המלך הורה לאנשיו: כְּעַן, כלומר עכשיו, שִׂימוּ טְּעֵם, שזה אומר להוציא צו והכרזה רשמית בכל הארץ. המטרה של הצו הייתה לְבַטָּלָא גֻּבְרַיָּא, לעצור את האנשים אִלֵּךְ, כלומר האנשים האלה שהם בני ישראל, מלהמשיך לבנות. אולי תשאלו את עצמכם איך מלך פרס יכול פתאום לבטל פקודה קודמת שאישרה את הבנייה? התשובה היא שהוא לא ביטל אותה לתמיד. המלך קבע כי וְקִרְיְתָא דָךְ לָא תִתְבְּנֵא עַד־מִנִּי טַעְמָא יִתְּשָׂם, כלומר העיר לא תיבנה עד שהוא בעצמו ייתן רשות חדשה ומפורשת. זו לא הייתה עצירה סופית, אלא רק הפסקה זמנית עד שיגיעו מהמלך הוראות חדשות שיאפשרו להמשיך לבנות.