שבי הגולה מתאחדים יחד סביב שולחן משותף, כאשר המילה וַיֹּאכְלוּ מכוונת להקרבת ואכילת קורבן הפסח [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אל בני ישראל השבים מן הגולה מצטרפת קבוצה נוספת המוגדרת במילים וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵי הָאָרֶץ. זהותה של קבוצה זו נידונה בהרחבה, והמקורות מציגים לה מספר כיוונים שונים.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בגרים. אלו אנשים שעזבו את העבודה הזרה, פרשו מטומאת הגויים, והחליטו להתחבר לעם ישראל כדי לדרוש את ה' כמותם.
לעומת גישה זו, יש המפרשים כי התיאור אינו מכוון לגרים אלא ליהודים עצמם. לפי כיוון זה, מדובר בישראלים שנבדלו והתרחקו מטומאת הגויים שסביבם [אבן עזרא]. פירוש זה מתרחב ומתאר את אותם גולים רבים מגלות עשרת השבטים ומגלות יהודה שהחליטו לעזוב את טומאת העמים ולעלות לירושלים. מהלך זה התאפשר לאחר שה' הטה לטובתם את לב דריוש, ששלט אז על ממלכת אשור [רלב"ג].
פירוש ייחודי נוסף ממקד את ההיבדלות מן הטומאה במעשה ספציפי של חזרה בתשובה, ומסביר כי מדובר ביהודים שגירשו את הנשים הנכריות שאותן נשאו קודם לכן [ר' סעדיה גאון].
מבחינה מסורתית ודקדוקית, המילה וְכֹל מנוקדת בחולם ומוטעם בה טעם המקרא רביע [מנחת שי].