מיד לאחר השלמת בניין בית המקדש בחודש אדר, התפנו השבים ארצה לחגוג את חג הפסח במועדו. הכינוי בְנֵי־הַגּוֹלָה מכוון לאותם יהודים ששבו מן הגלות [מצודת דוד]. הם קיימו אֶת־הַפָּסַח מיד בחודש העוקב, הוא הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הלוא הוא חודש ניסן [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. היכולת של העם כולו לקיים את החג דווקא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בחודש, כלומר במועד המקורי של פסח ראשון, התאפשרה בזכות כך שהכוהנים והלויים נטהרו כולם כאחד. אילו היו נותרים בטומאתם, כגון בטומאת מת, היה עליהם להידחות ולקיים את פסח שני במועד מאוחר יותר [רלב"ג].
עזרא, פרק ו׳, פסוק י״ט
וַיַּעֲשׂ֥וּ בְנֵי־הַגּוֹלָ֖ה אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.