הוראת המלך כורש על בנייתו המחודשת של בית המקדש כוללת הנחיות אדריכליות וכלכליות מדויקות, היוצרות זיקה ישירה למקדש הראשון, אך בה בעת חושפות מניעים פוליטיים נסתרים. פרטים אלו לא הופיעו כלל באיגרתו הראשונה של המלך [ביאור שטיינזלץ].
ההנחיה מתארת את מבנה הקירות, המורכבים מן המילים נִדְבָּכִין וכן וְנִדְבָּךְ, שמשמעותן שורות של בניין או כותל [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון, רב סעדיה גאון]. המבנה תוכנן כך שיהיו בו תְּלָתָא (שלוש) שורות של אֶבֶן גְּלָל – אבנים גדולות ומסותתות [ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים שמדובר באבני שיש [רש"י, מצודת דוד, רב סעדיה גאון, מלבי"ם]. מעל שורות האבן, או בחלקו הפנימי של הכותל [רש"י], שולבה שורה אחת של אָע חֲדַת – עץ חדש. סדר בנייה זה נועד לחזור על עצמו עד לגובה המלא של המבנה, שכן מדובר בשיטה המעניקה חוזק רב לבניין [מצודת דוד].
הפרשנים מסכימים כי תבנית בנייה זו של שלוש שורות אבן ושורת עץ אחת, מחקה באופן מובהק את אופן בנייתו של בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך. עם זאת, קיים הבדל מהותי בכוונות ובאופן הביצוע. בעוד ששלמה פעל לשם שמים, שילב את העץ בחלקו העליון של המבנה, שיקע אותו בתוך הבניין וציפה אותו בסיד, כורש פעל ממניעים אחרים. הוא הורה להניח את העץ בתחתית המבנה, ללא שקיעה פנימית וללא ציפוי, מתוך חישוב אסטרטגי: אם היהודים ימרדו בו בעתיד, מבנה כזה יאפשר לו לשרוף את המקדש באש בקלות ומהירות [רב סעדיה גאון, מלבי"ם].
לצד ההוראות ההנדסיות, הפסוק מסדיר את הפן הכלכלי וקובע כי וְנִפְקְתָא – כלומר הוצאות הבנייה וצורכי הבית [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, רב סעדיה גאון], ימומנו באופן מלא, וכיסוי ההוצאות מִן־בֵּית מַלְכָּא תִּתְיְהִב, יינתן ישירות מקופת אוצר המלך. מבחינה דקדוקית, האות ה"א במילה תִּתְיְהִב מנוקדת בתנועת חיריק [מנחת שי].