הצו המלכותי חושף את התכלית שעמדה מאחורי התמיכה בבניית בית המקדש בירושלים. המטרה הייתה להבטיח את קיומה של עבודת הקודש, מתוך תפיסה שהדבר יביא ברכה ושלום לשלטון.
הפרשנים מסכימים פה אחד על תרגומו ומשמעותו של הפסוק, הכתוב בשפה הארמית. המילים דִּי־לֶהֱוֹן מתורגמות כ"למען אשר יהיו" או "כדי שיהיו". הכוונה היא לאפשר ליהודים להיות מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין, כלומר להקריב קרבנות שיעשו נחת רוח לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא, הוא אלוהי השמים.
לצד הקרבת הקרבנות, מוצגת דרישה נוספת: וּמְצַלַּיִן, שפירושו שיהיו מתפללים. התפילה הנדרשת היא לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי, בעד חייהם ושלומם של המלך ובניו. כך מובהר כי עבודת ה' של היהודים במקדש נועדה גם כדי להבטיח את שלומה והצלחתה של משפחת המלוכה.