עם חנוכת הבית, סודרו מחדש תפקידי המקדש ונקבעו סדרי העבודה של משרתי ה' בדיוק כפי שציוותה התורה. הכהנים והלויים הועמדו איש איש על משמרתו ותפקידו הייעודי בעבודת ה' בירושלים.
המילים בפלוגתהון ובמחלקתהון מציינות את חלוקת משרתי המקדש למשמרות ולפלוגות על פי משפחותיהם. הפרשנים מסכימים כי חלוקה זו נועדה להסדיר את אופי העבודה השונה של כל קבוצה: הכהנים הועמדו בחלקם כדי להקריב את הקרבנות על גבי המזבח, ואילו הלויים הועמדו בחלקם כדי לשורר על הדוכן [מצודת דוד, רס"ג].
מתוך ההבדל הלשוני שבפסוק, ניכר שוני מהותי באופי החלוקה הפנימית של שתי הקבוצות. הכהנים מתוארים במילה בפלוגתהון, שכן הם נחלקו לעשרים וארבע משמרות שעבדו ברוטציה שבועית ויומית, כאשר חלוקת התפקידים הפנימית ביניהם בכל יום לעבודות השונות נקבעה על ידי גורל. לעומת זאת, אצל הלויים נאמר במחלקתהון, משום שחלוקתם למשמרות הייתה פרטית ומדויקת יותר; ראשי בתי האבות של הלויים קבעו לכל אדם באופן אישי וקבוע איזו עבודה ספציפית עליו לבצע, ללא הסתמכות על גורלות [מלבי"ם].