תארו לעצמכם שאתם באמצע שיחה מרתקת עם האדם הכי חשוב בעולם, אבל פתאום אתם מבינים שיש לכם משימה דחופה מאוד שאתם חייבים לעשות ממש עכשיו. אברהם אבינו בדיוק חווה התגלות ארוכה וחשובה מאוד. המילים וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ מלמדות אותנו שה׳ סיים להעביר לאברהם רצף אחד שלם של דברים, מהציווי על ברית המילה ועד הבשורה המשמחת על הולדת יצחק. השיחה הזו לא הייתה רק צד אחד שמדבר, אלא ה׳ דיבר אִתּוֹ, יחד איתו. אברהם שאל שאלות ובירר בדיוק איך לקיים את המצווה.
ברגע שהשיחה הסתיימה, וַיַּעַל אֱלֹהִים, כלומר הנוכחות של ה׳ עלתה חזרה למרום. בדרך כלל, אחרי שנביא מדבר עם ה׳, התחושה המיוחדת נשארת אצלו ועוזבת לאט לאט, אבל כאן הפרידה הייתה פתאומית ומיידית. למה? כי אברהם היה צריך להזדרז ולקיים את מצוות ברית המילה עוד באותו היום. כל עוד הוא היה שקוע בנבואה רוחנית, הוא לא יכול היה לגשת ולעשות פעולה רגילה. זה מלמד אותנו שלפעמים לעשות מצווה בידיים באופן מיידי זה כל כך חשוב, שזה קודם אפילו לעמידה פנים אל פנים מול ה׳. התורה בוחרת לומר שה׳ עלה מֵעַל אַבְרָהָם כדי להראות כבוד, וגם כדי לגלות לנו משהו מיוחד: אברהם כל כך קרוב לה׳, שאין שום מחיצה ביניהם. האבות הקדושים הם ממש כמו זרועות שמחזיקות את הנוכחות של ה׳ כאן בעולם שלנו.