תארו לעצמכם שאתם מקבלים משימה גדולה ומורכבת. האם הייתם מנסים לדחות אותה קצת, או ניגשים אליה מיד? אברהם אבינו מלמד אותנו שיעור מדהים בזריזות. ברגע שה' סיים לדבר איתו, הוא קם לבצע את מצוות ברית המילה לכל בני ביתו.
התורה משתמשת במילה וַיִּקַּח, כדי ללמד אותנו שאברהם לא הכריח אף אחד. ישמעאל בנו כבר היה נער, והיו בבית גם אנשים מבוגרים. אברהם דיבר איתם בנחת, הסביר להם את החשיבות ושכנע אותם להסכים מרצונם החופשי. העובדה שכולם הסכימו מיד מראה כמה טוב הם חונכו ללכת בדרך של ה'.
הציווי היה על כׇּל־זָכָר, כלומר כל הבנים והגברים בבית, מקטן ועד גדול. המילה וַיָּמָל מספרת לנו שאברהם בעצמו הכניס אותם בברית. כדי שיישאר לו מספיק כוח לטפל בכולם, הוא קודם כל דאג לאנשי ביתו, ורק בסוף קיים את המצווה בעצמו.
התורה מדגישה שכל זה קרה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. למה זה כל כך חשוב? קודם כל, זה מראה שאברהם לא בזבז אפילו דקה והספיק לסיים הכל לפני שקיעת השמש. מעבר לכך, אברהם בחר לעשות זאת באור יום, בגלוי ומול כולם. הוא לא פחד ממה שיגידו השכנים או מאנשים שאולי יצחקו עליו. הוא רצה להראות לכולם שהוא גאה לקיים את הציווי של ה' באומץ ומתוך בחירה אמיתית.