בראשית, פרק מ״ג, פסוק כ״ט

יוסף סורק את קבוצת האחים שעמדו לפניו, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ, שאותו זיהה מיד משום שפניו דמו לפני רחל אמם. למרות הזיהוי הוא שואל הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, משום שמאז המכירה בנימין הפך מילד לגבר בוגר, או כהלצה של פליאה על כך שהאח שעליו דיברו הוא כעת אדם שלם. יוסף קורא לו בחיבה "בני" בשל גילו הצעיר, ומברך אותו אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי כדי שה' יטה אליו חסד, ובכך הוא משלים את ברכת החנינה שיעקב העניק לשאר השבטים בטרם בנימין נולד. ברכה זו נועדה גם לעורר אהבה כלפי בנימין שנותר בן יחיד לאמו, למנוע עין רעה בעקבות הדיבור על בגרותו, ואף לרמוז במילה יָחְנְךָ על כך שהשכינה תשרה ותחנה בחלקו.