בראשית, פרק מ״ג, פסוק ו׳

מתוך הכרה שאין מנוס מפעולה, האב משליך את יהבו על ה' ופונה אל בניו מתוך תעצומות נפש, ולכן הכתוב מציין וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל ולא יעקב, גם כהוראה לדורות כיצד לנהוג בגלות מול שליטים נוכרים. לאחר שכבש את כעסו עד כה, הוא מטיח בהם תרעומת קשה וזועק לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי, בהאשימו אותם שהביאו עליו את הצרה הזו. עיקר תוכחתו היא על בחירתם לְהַגִּיד לָאִישׁ פרטים מיותרים על משפחתם, שכן היה עליהם לשתוק ולהשיב אך ורק לשאלותיו הישירות של השליט המצרי. הוא קובל על כך שחשפו בפניו את העובדה אשר הַעוֹד לָכֶם אָח, כלומר שסיפרו לו מיוזמתם שנותר להם אח צעיר בבית, ובכך סיבכו את המצב והעמידו אותו בסכנה.