סעודת המשנה במצרים מקבלת תפנית מפתיעה, כאשר אחי יוסף מוצאים את עצמם מסובים לשולחן בסדר מופתי ומעורר פליאה, המציף בהם שאלות רבות.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיוסף הוא זה שציווה והושיב אותם בסדר המדויק הזה. לעומת זאת, ישנם פרשנים המדייקים מהמילה וַיֵּשְׁב֣וּ שלא נאמר "ויושיבם", ומכאן מסיקים שהאחים התיישבו מעצמם כפי שהיו רגילים תמיד [רא"ש, תולדות יצחק, הדר זקנים, דעת זקנים, חזקוני].
לגבי סדר הישיבה עצמו, המילים הַבְּכֹר֙ כִּבְכֹ֣רָת֔וֹ וְהַצָּעִ֖יר כִּצְעִרָת֑וֹ אינן מתייחסות רק לראובן (הבכור) ולבנימין (הצעיר), אלא אלו שמות יחסיים המעידים שכל אחד ואחד מהאחים ישב בדיוק במקומו היחסי ביחס לאחיו הגדול והקטן ממנו [הכתב והקבלה]. דעה נוספת מציעה שהסדר לא היה רק כרונולוגי, אלא ביטא גם מעמד או חלוקה לקבוצות, כגון הושבת בני כל אם בנפרד, או מתן כבוד ליהודה בשל מנהיגותו לצד ראובן [העמק דבר, חתם סופר, משכיל לדוד].
כדי להסביר כיצד התבצע הדבר בפועל, מביאים הפרשנים את תיאור המדרש, לפיו יוסף השתמש בגביע הכסף שלו כדי לביים את סידור הישיבה. הוא הכה בגביע וקרא לאחים להסב בקבוצות לפי אימותיהם. כשהגיע לבנימין, אמר: "זה אין לו אם ואני אין לי אם, ישב אצלי" [רש"י, רד"ק, רבנו בחיי]. על כך עולה השאלה, הרי גם לאה כבר הלכה לעולמה באותה עת? ההסבר הוא שיוסף התכוון לכך שבנימין התייתם מאמו רחל מיד בלידתו וגדל ללא אם כלל, בניגוד לשאר האחים שאיבדו את אמם כשהיו כבר אנשים בוגרים [גור אריה, שפתי חכמים]. פירושים אחרים מציעים שכוונת יוסף הייתה שלבנימין אין אח מאותה האם [לבוש האורה], או שיוסף פשוט הניח שנשותיו האחרות של יעקב עדיין בחיים [חזקוני].
בסיום הפסוק נאמר וַיִּתְמְה֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים אִ֥ישׁ אֶל־רֵעֵֽהוּ, כלומר הם הביטו זה בזה בפנים מלאות פליאה ותדהמה [שד"ל]. המקורות מציגים שלוש סיבות שונות לתדהמה זו:
ראשית, הפליאה נבעה מהידע המדויק של שליט מצרים. כל האחים נולדו בטווח קצר של שבע שנים בלבד, וכעת, כשהם אנשים מבוגרים, בלתי אפשרי היה להבחין חיצונית בהבדלי הגילים ביניהם. יכולתו של אדם זר לדעת את סדר לידתם המדויק נראתה להם כפלא [רשב"ם, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, פענח רזא, בכור שור].
שנית, תמיהתם נבעה מה"קסם" של הגביע. אף שהמצרים היו בקיאים בחכמות של כוכבים ומזלות, האחים סברו שיוסף משתמש בחכמה חדשה ולא מוכרת של הבחנת דיבור מתוך קולות. הם האמינו שבהכאת הגביע נוצר דיבור נסתר ומסתורי שרק בעל החכמה מסוגל להבין ולהפיק ממנו מידע [רבנו בחיי].
מנגד, הפרשנים הסבורים שהאחים התיישבו בסדר הזה מעצמם, טוענים שהתמיהה כלל לא הייתה על סדר הישיבה, אלא על מוזרותו של המארח. הם ראו שיוסף אינו אוכל עם המצרים וגם לא איתם, ותמהו איש אל רעהו: מי הוא האיש הזה, שאינו לא עברי ולא מצרי, שהוא יושב ואוכל לבדו? [רא"ש, תולדות יצחק, הדר זקנים, דעת זקנים, חזקוני].