האחים מוצאים את עצמם בעמדת התגוננות, ומנסים להסביר לאביהם מדוע חשפו מידע משפחתי רגיש בפני שליט מצרים. הם מתארים כיצד הגילוי לא היה התנדבותי מצידם, אלא תולדה של חקירה מחושבת ומדוקדקת.
הכפילות במילים שָׁאוֹל שָׁאַל מצביעה על כך שהשליט חקר אותם לעומק והציג להם שאלות רבות [קונטרס חיבה יתירה]. הוא לא פתח מיד בשאלות ישירות על אחיהם, אלא החל בשיחה כללית שבה בירר על מוצאם [ביאור שטיינזלץ], חקירה שהייתה טבעית לאור העובדה שהם היו זרים ולא מבני המקום הכנענים [קונטרס חיבה יתירה]. באשר למשמעות המילה וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה פשוטה – השליט שאל עליהם ועל משפחותיהם [רש"י, ביאור יש"ר]. עם זאת, גישה מדרשית מעמיקה יותר קושרת את המילה לשורש של לידה וגידול, ומסבירה שהשליט הפגין בקיאות כה מדהימה עד שחשף בפניהם פרטים אינטימיים ביותר, ואפילו ידע מאיזה עץ עשויות העריסות שבהן שוכבים ילדיהם [רש"י, גור אריה, שפתי חכמים, ברכת אשר על התורה]. חקירה פרטנית זו נועדה, בין היתר, כדי לדעת את גודל המשפחה לצורך חלוקת האוכל והכסף, אך גם סיפקה לו אמתלה להאשים אותם כמרגלים על בסיס חוסר התאמות דמוגרפיות במשפחתם [פענח רזא]. הפגנת הידע המיסטי של השליט גרמה לאחים להרגיש שהם חייבים לומר את האמת המוחלטת, מחשש שיעליל עליהם עלילות אם ישקרו, שכן הוא מצטייר כמנחש היודע נסתרות [משכיל לדוד]. מנגד, קיימת דעה חריגה הטוענת כי האחים למעשה שינו מן האמת והגזימו בתיאור שאלותיו של השליט, וכל זאת רק כדי להתנצל ולהדוף את תרעומת אביהם [שד"ל].
כאשר האחים אומרים וַנַּגֶּד לוֹ, הם משמיטים את תוכן ההגדה, והפרשנים מסבירים שהכוונה היא שהם נאלצו להגיד לו במפורש שיש להם אב ואח [רש"י, גור אריה]. הם עשו זאת עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כלומר בדיוק בהתאם לשאלותיו [רש"י, שפתי חכמים], ושיקפו את המציאות כפי שהיא מבלי לשנות דבר [ביאור יש"ר]. יש המפרשים שביטוי זה מלמד שהם ענו לו בכובד ראש, כאילו הם מעידים בפני שני עדים [קיצור בעל הטורים]. גישה אחרת מציעה שלאחר שהשליט שפט אותם קשות בתחילה, הוא עבר לדבר איתם דברי חן ואהבה, מה שגרם להם להשיב לו בטבעיות ובנועם [העמק דבר]. יעקב כעס במיוחד על עצם אזכורו של בנימין, אך האחים מסבירים את ההיגיון שעמד מאחורי תשובתם: מאחר שהשליט שאל קודם על אביהם הזקן, היה ברור להם שאין בכוונתו לקחת אותו לעבד, ולכן הניחו בתמימות שגם התעניינותו באחיהם הנוסף היא עניינית ואינה מהווה סכנה [דברי דוד].
האחים חותמים את טענתם בזעקת פליאה: הֲיָדוֹעַ נֵדַע כִּי יֹאמַר הוֹרִידוּ אֶת אֲחִיכֶם. המילה כִּי משמשת כאן במשמעות של "אשר" או "אם" [רש"י, ריב"א]. הם תוהים האם יכלו בכלל להעלות על דעתם שהשליט ידרוש מהם להוריד את אחיהם למצרים [ביאור שטיינזלץ]. האות ה"א הפותחת את המילה הֲיָדוֹעַ היא ה"א השאלה, וצורת ההגייה שלה מבטאת מצב של חוסר ודאות מוחלט ותדהמה עמוקה מול דרישתו הבלתי נתפסת של השליט [רש"ר הירש]. אף על פי שהתורה לא תיארה במפורש את השאלות הללו מפי יוסף בפרקים הקודמים, זהו מאפיין ידוע במקרא שבו פרטים שלא פורשו במקומם מתגלים מאוחר יותר דרך דברי הדמויות המעורבות [ברכת אשר על התורה].