האחים ממתינים בבית יוסף לקראת המפגש הגורלי, ומנצלים את הזמן שנותר עד לסעודה המשותפת כדי להתארגן כראוי. ההכנות מתמקדות בשני מישורים המשתלבים זה בזה לקראת בואו של השליט.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים וַיָּכִינוּ אֶת הַמִּנְחָה מתייחסות לסידור הפיזי והאסתטי של התשורות שהביאו עמם. מכיוון שהאחים כבר אספו והביאו את הפירות מארץ כנען, ההכנה כאן אינה יצירת המנחה מחדש, אלא סידורה מתוך כבוד [מזרחי, גור אריה]. במהלך המסע הארוך בשקים ועל גבי החמורים, נפגם יופיים של הפירות ומראם החיצוני ניזוק מטורח הדרך [רשב"ם, חזקוני, ביאור שטיינזלץ]. משום כך, האחים טרחו כעת לעטר את המנחה, לסדר אותה באופן המושלם ביותר ולהניחה בתוך כלים נאים, כדי שיוכלו להגישה ליוסף בדרך כבוד מיד עם כניסתו לבית [רש"י, רד"ק, רלב"ג].
ההזדרזות לסיים את ההכנות עַד בּוֹא יוֹסֵף בַּצָּהֳרָיִם נבעה ממידע מוקדם שקיבלו. אף על פי שדרכו הרגילה של יוסף הייתה להגיע מאוחר יותר, שר הבית או אנשי הצוות שהכינו את הסעודה הודיעו להם על הגעתו המוקדמת [העמק דבר, רד"ק]. המילים כִּי שָׁמְעוּ כִּי שָׁם יֹאכְלוּ לָחֶם מסבירות כי הידיעה על כך שיישארו לסעוד בביתו, העניקה להם את ההזדמנות המתאימה ביותר להגיש לו את המתנה [ביאור שטיינזלץ]. המילה לָחֶם בפסוק זה אינה מכוונת רק למאפה עצמו, אלא משמשת כמונח כללי המקיף את כל סוגי המאכלים שיוגשו בסעודה [רד"ק].
לעומת הפירוש הפיזי המקובל, קיימת גישה שונה לחלוטין המפרשת את המילים וַיָּכִינוּ אֶת הַמִּנְחָה כהכנה רוחנית. לפי תפיסה זו, המילה מנחה אינה מתייחסת למתנה שבידם, אלא לתפילת מנחה. הידיעה כי הם עומדים לשבת לסעודה גדולה חייבה אותם להקדים ולהתפלל, שכן אין נכנסים לסעודה סמוך לזמן מנחה בטרם מתפללים [חומת אנך].