אחי יוסף עומדים בפני מנהל ביתו, ומנסים לנקות את עצמם מחשד לגניבה באמצעות שחזור מדויק ומחושב של אופן גילוי הכסף באמתחותיהם. טענתם משלבת תמימות, דיוק כלכלי וזהירות דיפלומטית.
קושי מרכזי העולה מדברי האחים הוא התיאור וַיְהִי כִּי בָאנוּ אֶל הַמָּלוֹן וַנִּפְתְּחָה אֶת אַמְתְּחֹתֵינוּ. תיאור זה סותר לכאורה את המסופר קודם לכן, לפיו רק אח אחד פתח את שקו במלון שבדרך, ואילו השאר גילו את הכסף רק כשהגיעו לביתם. הפרשנים מציעים מספר דרכים ליישב פער זה:
גישה אחת מסבירה כי האחים פשוט לא רצו להיכנס לפרטים שוליים בשעת ההתגוננות [ברכת אשר על התורה], וברגע שאח אחד מצא את כספו, היה ברור להם שזהו המצב אצל כולם, ולכן הכללת האירוע אינה נחשבת לשקר [העמק דבר].
גישה שנייה טוענת שהאחים שינו מן האמת המדויקת מפני השלום. לו היו מודים שגילו את הכסף עוד בדרך, היו נשאלים מדוע לא שבו מיד להחזירו. מאחר שלא יכלו לשוב משום שמשפחותיהם רעבו בבית, הם העדיפו להציג מצב שבו גילו הכל יחד, והחליטו להשיב את הכסף בבואם שנית לשבור אוכל [ביאור יש"ר, ברכת אשר על התורה].
לעומת זאת, יש השוללים מכל וכל את האפשרות שהאחים הוציאו שקר מפיהם. לפי דעה זו, המילה הַמָּלוֹן אינה מתייחסת לאכסניית דרכים ארעית, אלא דווקא לביתם הקבוע. ייתכן גם שהם בחרו במילה זו במכוון כדי לכלול גם את תחנת הדרך וגם את ביתם, ובכך לרמוז שלא הפרו את ציוויו של יוסף, שאסר עליהם לשוב ולראות את פניו ללא בנימין [הכתב והקבלה].
האחים מדגישים כי הפעולה וַנִּפְתְּחָה נעשתה בתמימות מוחלטת, מבלי לחשוד בדבר [רש"ר הירש]. כאשר גילו את הכסף, הם מתארים אותו ככַסְפֵּנוּ בְּמִשְׁקָלוֹ. ביטוי זה זוכה למספר פירושים:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר היה באותן מטבעות ממש שהם עצמם הביאו, כפי שהיו, מה שהוכיח להם שלא מדובר בטעות אקראית של החלפה עם מעות של קונים אחרים [ספורנו, ביאור יש"ר, שטיינזלץ]. פירוש נוסף מדגיש כי כל אח הביא במקור כמות כסף שונה בהתאם לגודל משפחתו, וכל אחד מצא בשקו בדיוק את המשקל הספציפי שלו [קונטרס חיבה יתירה].
זווית כלכלית ייחודית מבחינה בין משקל המטבעות לצורתן. לפי גישה זו, המצרים החזירו לאחים מטבעות שמשקלן היה זהה לחלוטין לסכום ששילמו, אך הצורה המוטבעת עליהן הייתה שונה. כך הבינו האחים בוודאות שהכסף הוחלף והושב להם בכוונה תחילה, ולכן דייקו לומר שהכסף חזר במשקלו - אך לא בצורתו המקורית [פרדס יוסף].
את טענתם הם חותמים בהצהרה וַנָּשֶׁב אֹתוֹ בְּיָדֵנוּ – באנו להשיב את הכסף שכנראה הונח אצלנו בטעות, והם אף אוחזים ומציגים אותו פיזית בידיהם כהוכחה לכנותם [העמק דבר, שטיינזלץ].