הזמן החולף והססנותו של יעקב לשלח את בנימין גבו מחיר כבד ממשפחת יעקב, הן במישור הרגשי והן במישור המעשי. יהודה מציג בפני אביו את המציאות הכואבת: ההמתנה הממושכת לא הועילה, אלא רק האריכה את הסבל והרעב, בעוד שפעולה מהירה הייתה פותרת את המשבר מוקדם הרבה יותר.
הפרשנים מתעכבים על משמעותן המדויקת של מילות הפסוק. המילה לוּלֵא מורכבת מצירוף המילים "לו" (הלוואי) ו"לא", ומשמעותה פשוטה: "אילולא" או "אם לא" [ביאור יש"ר, נתינה לגר]. מילה זו נכתבת כאן באופן חריג עם האות אל"ף בסופה, בניגוד לשאר המקומות בתורה בהם היא מסתיימת באות יו"ד [מנחת שי]. מעבר למשמעות הפשוטה, יש המקשרים את המילה לשורש "לול" (כמו לולאות), לרמז על כך שההמתנה הייתה כעין קשר שכבל ועכב אותם [רש"ר הירש].
באופן דומה, המילה הִתְמַהְמָהְנוּ מבטאת עיכוב שנכפה עליהם בעל כורחם בגלל סיבה חיצונית, בניגוד לפועל כמו "איחרנו" המעיד על עיכוב מרצון. העיכוב נבע מכך שלא יכלו לרדת למצרים ללא בנימין, ויעקב סירב לשלחו [ביאור יש"ר]. שורש המילה קשור למילה "מה", ומבטא מצב של חוסר החלטיות, חוסר אונים וחוסר ידיעה לאיזה כיוון לפנות [רש"ר הירש].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאשמה על העיכוב מופנית כלפי יעקב, שכן סירובו הוא שמנע את הירידה למצרים, והאחים לא לחצו עליו [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, התנהגות האחים חושפת את הכבוד העצום שרחשו לאביהם: הם בחרו לדחוק את עצמם, לצמצם במזון ולא להטיח בו דברים קשים. הם המתינו בסבלנות עד שיעקב יתרצה מעצמו מתוך הבנת המציאות [רבנו בחיי, רבינו חננאל]. כאשר יעקב אכן השתכנע, הוא לא הסתפק באישור הירידה, אלא צייד אותם בתוכנית פעולה מקיפה הכוללת חמישה שלבים: הבאת מנחה, לקיחת כסף כפול, השבת הכסף שנמצא באמתחותיהם כדי למנוע חילול ה' (מתוך מחשבה שאולי הושם שם בטעות), לקיחת בנימין, ולבסוף – תפילה לאל שדי שירחם עליהם [רבנו בחיי, רבינו חננאל].
יהודה טוען כי אילולא העיכוב, שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם (כאשר האות פ"א במילה פַעֲמָיִם נהגית כרפה [מנחת שי]). לטענה זו ישנן שתי השלכות עיקריות. במישור הרגשי, האחים היו יכולים לרדת למצרים, להוכיח את צדקתם, ולשוב כבר מזמן עם שמעון. בכך היו חוסכים מיעקב את הצער הממושך והייסורים שליוו אותו בכל אותם ימים שבהם שמעון היה כלוא [רש"י, מזרחי, גור אריה, שפתי חכמים]. יהודה היה בטוח בכך ומוכן לקבל על עצמו את האחריות, שכן הבין ששליט מצרים הוא ירא אלוהים, וברגע שתתברר לו האמת הוא לא ירע להם [ספורנו].
מנגד, יש המאירים את ההיבט הכלכלי של העיכוב: אילו היו מזדרזים, היו מספיקים ללכת ולחזור פעמיים בעוד התבואה במצרים מצויה בשפע, ובטרם יאמירו מחירי התבואה בשל החמרת הרעב [בכור שור].