מפגשו הטעון של יוסף עם אחיו מקבל תפנית אישית ורגשית, כאשר השליט המצרי מברר בדאגה על מצבו של האב שהותיר מאחור. שאלתו הכפולה של יוסף, הפותחת בדרישת שלום כללית ומסתיימת בתהייה האם אביו עדיין בין החיים, עוררה את תשומת לבם של המפרשים.
וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם – דרך ארץ ונימוס בסיסי מחייבים להקדים ולדרוש בשלומם של הנוכחים לפני ששואלים על מי שאיננו נמצא [אור החיים]. לאחר פתיחה ידידותית זו [ביאור יש"ר], פונה יוסף לשאול על אביו: הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם. מבחינה לשונית, חסרה כאן האות למ"ד (השלום לאביכם), אך הפרשנים מסבירים כי זוהי דרך התבטאות מקראית קצרה ושגורה, שבה שם העצם משמש כתואר [אבן עזרא, שד"ל, מחוקקי יהודה]. יש המדייקים כי המילה שָׁלוֹם מצביעה על שלווה מפני פגעים ואויבים חיצוניים, לעומת המילה "שלם" שהייתה מעידה על שלמות הגוף והבריאות [אבי עזר].
מהות ה"שלום" שדורש יוסף זוכה למספר התייחסויות. גישה אחת מסבירה כי מדובר בבריאות הגוף, המוגדרת כהרמוניה ושלום בין המערכות השונות, מצב נדיר אצל אדם בא בימים [ספורנו]. גישה אחרת רואה בכך שאלה על שלמות פנימית ונפשית, מעבר לנסיבות החיצוניות [רש"ר הירש]. מנגד, יש המפרשים את השאלה במישור הפוליטי אישי: יוסף בודק האם יעקב שרוי ב"שלום" עמו ואינו נוטר לו טינה על כך שלקח ממנו את בנימין [העמק דבר].
הכפילות בפסוק, שבו יוסף שואל על השלום ומיד לאחר מכן מוסיף הַעוֹדֶנּוּ חָי, מעלה תמיהה, שהרי אם יש לו שלום, ודאי שהוא חי. מתוך כך, עולות כמה זוויות להבנת כוונת יוסף:
במישור הרגשי, השאלה הכפולה מסגירה את חרדתו העמוקה של הבן. בעודו שואל בניחותא על שלום אביו, מכה בו לפתע המחשבה המבעיתה שמא אביו כבר מת, והוא ממהר להוסיף בבהלה: האם הוא בכלל עדיין חי? [רש"ר הירש].
במישור הפיזי והנפשי, המונח חָי אינו מתייחס רק לעצם הקיום ההפוך ממוות, אלא לאיכות החיים. יוסף מבקש לדעת האם אביו עדיין שומר על כוחו ומרצו כבעבר למרות זקנתו [אור החיים, העמק דבר], והאם הוא חי חיי נעימות ושמחה, שכן שנות צער וחולי אינן נחשבות לחיים אמיתיים [הכתב והקבלה]. במישור הרוחני, יוסף תוהה האם רוח הקודש עדיין שורה על יעקב, או שמא הסתלקה ממנו בעקבות שנות העצבות והאבל [אלשיך].
זווית נוספת ומעשית מצביעה על כך שיוסף תכנן לעכב את בנימין כדי לאלץ את יעקב לרדת למצרים ולהשתחוות לו, ובכך להגשים את חלומותיו. לשם כך, היה עליו לוודא שאביו חזק מספיק בבריאותו כדי לעמוד בבשורת עיכובו של בנימין מבלי שהדבר יעלה לו בחייו [העמק דבר].
לצד הפירושים המתמקדים ביעקב, קיימת מסורת פרשנית מרתקת הרואה במילים אֲבִיכֶם הַזָּקֵן התייחסות כפולה: אֲבִיכֶם הוא יעקב, ואילו הַזָּקֵן רומז לסבם, יצחק [הטור הארוך, שפתי כהן]. לפי קו חשיבה זה, יוסף שאל על שלומם של שניהם. אולם, מכיוון שיצחק כבר הלך לעולמו עשר שנים קודם לכן, האחים בחרו להשיב רק על יעקב והתעלמו מיצחק. שתיקתם נבעה מהכלל לפיו "אין משיבין על הקלקלה", שכן אין זה ראוי למסור בשורות רעות באופן ישיר ומפורש [פענח רזא, הדר זקנים, דעת זקנים].