האחים יוצאים למסע מתוח וגורלי חזרה אל מצרים, כשהם מצוידים במנחה, בכסף כפול ובאחיהם הצעיר בנימין. הם נערכים למפגש בלתי צפוי עם השליט המצרי, כשהם מקפידים לקיים את הוראות אביהם במדויק מתוך תקווה לעורר עליהם רחמים.
הכתוב בוחר לכנותם הָאֲנָשִׁים ולא "האחים". הפרשנים מסבירים כי הדבר מעיד על הליכתם בזריזות ובבגרות, אך גם על כך שמתוך פחד הם ניסו להתנכר ולהסוות את זהותם, כך שייראו כאנשים זרים ולא כמשפחה אחת [רבנו בחיי, שפתי כהן]. בנוסף, השימוש החוזר במילה "אנשים" לאורך פרשה זו נועד ליצור אווירה של מתח וחרדה [ברכת אשר].
לגבי הכסף, הכתוב מציין כי הם לקחו וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף. ביטוי זה מקפל בתוכו שני סוגי כספים: הכסף החדש שנועד לקניית התבואה, והכסף שהושב באמתחותיהם בפעם הקודמת. המילה "משנה" מצביעה על כפילות של שני סוגים, גם אם שני הסכומים אינם שווים לחלוטין בגודלם [הכתב והקבלה, פרדס יוסף]. הסיבה שהכסף המושב אינו מוזכר במפורש בפסוק, היא שהכתוב מתאר רק את מה שלקחו כעת מאביהם, בעוד שהכסף הישן כבר היה ברשותם [ברכת אשר]. כמו כן, ניסוח הפסוק מלמד שהם לקחו את הכסף לאחריותם וצררו אותו יחד [העמק דבר].
כאשר הפסוק מתאר את לקיחתו של בנימין, וְאֶת בִּנְיָמִן, עומדים הפרשנים על ההבדל בין לקיחת חפץ ללקיחת אדם. בעוד שחפץ נלקח פיזית ביד, אדם "נלקח" באמצעות הנהגה ושכנוע בדברים [רש"י, נתינה לגר]. עם זאת, יש החולקים וסבורים כי משמעות ההנהגה של אדם אינה בהכרח בדיבור, אלא בהכוונה של ממש [שד"ל].
סיומו של הפסוק מתאר את רגע המפגש: וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף. יש המסבירים כי האחים הקפידו להתייצב ישירות מול יוסף ולא מול מנהל ביתו, כדי לקיים את תפילת אביהם שיזכו לרחמים "לפני האיש" [אלשיך]. מבחינת השתלשלות האירועים, עמידה זו היא תיאור כללי של הגעתם; בפועל הם לא עמדו לפניו מיד, אלא הובאו תחילה לביתו והכינו את המנחה עד שהגיע בצהריים [ביאור יש"ר]. דעה אחרת מציעה שהם פגשו אותו לראשונה בשוק בדרכם לאכסניה, אך הוא לא שוחח עמם שם אלא הורה לאנשיו להביאם לביתו [רד"ק].
אופי העמידה מול יוסף היה מלווה בחרדה עמוקה. האחים עמדו לפניו אך יראו לדבר אליו [בכור שור]. הם התייצבו מרחוק, ויוסף מצדו שתק משום שרחמיו נכמרו מיד כשראה את בנימין. האחים פירשו את שתיקתו ככעס על הכסף, מה שהעצים את פחדם [חזקוני]. התייצבות זו התרחשה עוד בטרם הספיקו להגיש לו את המנחה שהביאו, ולכן חרדתם רק גברה כאשר הוכנסו באופן מפתיע אל תוך ביתו [ספורנו].