האחים מציגים בפני יעקב טענה לוגית של חוסר ברירה והכרח מוחלט [רש"ר הירש]. הדילמה שניצבת בפניהם היא בחירה בין ודאי לספק: אם יעקב לא ישלח את בנימין והם לא ירדו למצרים, הרי שכל המשפחה כולה תמות בוודאות ברעב. לעומת זאת, אם בנימין ירד איתם, קיים רק ספק שמא יקרה לו אסון. במצב כזה, ההיגיון מחייב להניח את הספק בצד ולבחור באפשרות שמצילה ממוות ודאי [בכור שור].
בהתייחסותם למילים כִּי הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ לֹא תִרְאוּ פָנַי, מסבירים האחים כי שליט מצרים לא רק השמיע אזהרה רשמית, אלא קבע עובדה מוחלטת: לא תהיה להם שום אפשרות להתייצב לפניו ולראות את פניו ללא אחיהם. מכיוון שכך, ללא פגישה עם השליט הם ממילא לא יוכלו להשיג תבואה, ולכן ירידה למצרים ללא בנימין תהיה חסרת תועלת לחלוטין ורק תעמיד אותם בסכנה חינם [העמק דבר].