קרה לכם פעם שהייתם צריכים להסביר להורים שלכם משהו שעשיתם, והרגשתם שאתם חייבים להצדיק את עצמכם? זה בדיוק מה שקורה לאחים של יוסף. יעקב אביהם כועס ושואל למה הם גילו לשליט מצרים פרטים אישיים על המשפחה וסיפרו שיש להם עוד אח. האחים מתגוננים ומסבירים שהם לא התנדבו לספר את זה סתם כך, אלא שזו הייתה תוצאה של חקירה מדויקת.
הכפילות במילים שָׁאוֹל שָׁאַל מראה שהשליט לא שאל רק שאלה אחת, אלא חקר אותם לעומק והציג להם המון שאלות. מכיוון שהם היו זרים ולא תושבי המקום, הוא התחיל בשיחה כללית על המוצא שלהם ושאל עליהם וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ, כלומר שאל שאלות פשוטות על המשפחה שלהם. כאשר האחים אומרים וַנַּגֶּד לוֹ, הכוונה היא שהם נאלצו להגיד לו במפורש שיש להם אבא ואח. הם עשו את זה עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כלומר ענו בדיוק בהתאם לשאלות שלו, ושיקפו את המציאות כפי שהיא מבלי לשנות דבר.
האחים מסבירים לאבא שלהם את ההיגיון: מכיוון שהשליט התעניין קודם באביהם הזקן והיה ברור שאין לו כוונה לקחת אותו לעבד, הם הניחו בתמימות שגם השאלה על האח הנוסף היא עניינית ולא מסוכנת. לבסוף, הם זועקים בפליאה גדולה ואומרים הֲיָדוֹעַ נֵדַע. האות ה"א במילה הראשונה היא ה"א השאלה, והיא מבטאת תדהמה עמוקה וחוסר ודאות. הם בעצם אומרים: האם בכלל יכולנו להעלות על דעתנו כִּי (אשר או ש...) הוא יגיד לנו פתאום הוֹרִידוּ אֶת אֲחִיכֶם למצרים?
למרות שלא קראנו על כל השאלות האלה בפרקים הקודמים, זהו מאפיין מיוחד בתנ"ך, שבו פרטים שלא סופרו בהתחלה מתגלים לנו מאוחר יותר דרך השיחות של הדמויות.