קרה לכם פעם שניסיתם לשתוק כשהייתם ממש כועסים או עצובים, אבל באיזשהו שלב פשוט לא יכולתם להתאפק יותר? זה בדיוק מה שקורה כאן. כשהאחים חזרו ממצרים בלי שמעון וסיפרו על השליט הקשוח, יעקב היה בצער גדול, אבל הוא בחר לשתוק. הוא קיווה שאולי הם יוכלו לחזור לקנות אוכל גם בלי לקחת את בנימין הצעיר. אבל עכשיו, כשהרעב כבד והאחים מבהירים שאי אפשר לרדת למצרים בלי בנימין, הוא כבר לא יכול לעצור את המילים והזעקה שלו פורצת החוצה.
שימו לב שפתאום הוא נקרא בשם יִשְׂרָאֵל. למה לא יעקב? השם יעקב מתאר לפעמים אדם שמרגיש חלש, תלוי באחרים ומלא בספקות. אבל עכשיו, כשהוא מבין שאין שום ברירה אחרת, הוא מזדקף, סומך לחלוטין על ה', ופועל מתוך גבורה פנימית וחזקה שמתאימה לשם ישראל.
מתוך הכאב הגדול שלו, הוא פונה אליהם וזועק לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי. זו לא שאלה רגילה, אלא ביטוי של צער עמוק על הצרה שהם הביאו עליו. הטענה המרכזית שלו היא על כך שהם דיברו יותר מדי. הוא מוכיח אותם על כך שסיפרו לאיש הַעוֹד לכם אח, כלומר, למה סיפרתם לו "שעוד" יש לכם אח. ישראל מסביר לבניו שהם לא היו צריכים לשקר, אבל הם ממש לא היו צריכים לנדב מידע שלא ביקשו מהם. גם כשהשליט האשים אותם בריגול, הם היו צריכים לענות רק על מה שנשאלו, ולא לספר מעצמם על אח נוסף שנשאר בבית.