תארו לעצמכם שאתם פוגשים בן משפחה אהוב אחרי המון שנים שלא התראיתם, ומנסים למצוא אותו בתוך קהל של אנשים. הלב בטח דופק חזק, נכון? כשיוסף פגש את האחים שלו, הם עמדו לפניו מעורבבים כקבוצה אחת גדולה. יוסף היה צריך לחפש ולמקד את המבט שלו, ולכן נאמר וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ. כשהוא סוף סוף הבחין בו, הוא זיהה אותו מיד, כי הפנים של בנימין הזכירו לו את הפנים של אמא שלהם, רחל.
למרות שהוא זיהה אותו, יוסף שאל בהתרגשות הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן. למה הוא שאל אם זה הוא? כי בפעם האחרונה שיוסף ראה את בנימין, הוא היה רק ילד בן עשר. עכשיו עמד מולו אדם מבוגר, ויוסף פשוט נדהם לראות כמה הוא גדל והשתנה.
מיד אחר כך, יוסף פונה אליו באהבה רבה ומברך אותו אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי. הוא קורא לו "בני" מתוך חיבה בגלל שהוא צעיר ממנו, ומבקש שה' ייתן לו חן, ירחם עליו וירעיף עליו שפע של ברכות. לברכה הזאת יש משמעות מיוחדת מאוד. שנים רבות קודם לכן, כשיעקב אבא שלהם נפגש עם עשו, הוא הציג את כל הילדים שלו ואמר שה' חנן אותו בהם, כלומר נתן לו אותם בחסד. בנימין עדיין לא נולד באותו זמן, ולכן הוא לא היה חלק מאותה ברכה. עכשיו, יוסף משתמש בדיוק באותה מילה כדי להשלים לבנימין את הברכה שהוא פספס, ולהראות לו שהוא שווה וחשוב בדיוק כמו כל שאר האחים.