נסו לדמיין שאתם מגיעים למקום חדש לגמרי, ופתאום מישהו חושד בכם שלקחתם משהו שלא שייך לכם. איך הייתם מרגישים? בטח הייתם ממהרים להסביר שזו טעות גדולה. זה בדיוק מה שקרה לאחים של יוסף. הם עומדים בפתח הבית שלו, מבוהלים מאוד בגלל הכסף שהם מצאו בתוך השקים שלהם. עוד לפני שהם נכנסים פנימה, הם פונים למנהל הבית כדי לנקות את שמם ולהוכיח שהם לא גנבים.
הם מתחילים את דבריהם במילים בִּי אֲדֹנִי. זו בקשה מנומסת שנועדה למשוך את תשומת הלב של השומע, כמו להגיד אנא, אדון נכבד, הקשב לדבריי. לאחר מכן, כדי להוכיח שהם אנשים ישרים שאפשר לסמוך עליהם, הם אומרים יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה. הם מסבירים למנהל הבית שזו הפעם הראשונה שהם הגיעו למצרים, והרי זה כלל לא הגיוני שאנשים יגיעו למקום זר בפעם הראשונה בחייהם ומיד יתחילו לגנוב. האחים מבהירים שהם גילו את הכסף בטעות רק כשהיו בדרך הביתה, ולכן מיהרו לחזור מיד ולהשיב אותו. בסוף דבריהם הם מזכירים שהמטרה היחידה של המסע שלהם הייתה לִשְׁבָּר־אֹכֶל, כלומר פשוט לקנות אוכל.